בבנגקוק של 1999 קראו לי ניקולס קייג׳.

וכשאני אומר קראו, אני מתכוון כל בן-אדם חמישי ברחוב, וכל שיכור שני. אני זוכר שאת ראש השנה התאילנדי חגגתי במסיבת רחוב בקווסאן, עם אלפי אנשים שנדחקו לפסיפס אנושי מיוזע, משפריצים מים וסיד כמנהג החג. בערך כל מטר תאילנדי/ת אחר/ת צעק/ה לי ניקולס? ניקולס קייג׳? בשלב מסוים, לא הרגשתי נעים לבאס אותם עם האמת, אז עניתי שאני אח שלו. כשראיתי שזה לא עוזר להשיג לי אלכוהול חינם הפסקתי.

חשדתי שבדיוק כמו שכל האסייאתים נראו לי כמו ג׳קי צ׳אן, ככה כל הזרים עם שיער חלק ופנים ארוכות נראו לתאילנדים כמו ניקולס קייג׳. ועדיין, זה החמיא לי מאד, אבל חוץ ממסאז׳ ארומטי לאגו, לא יצא לי מזה שום האפי אנד. לא קמפיינים פרסומיים ככפיל, לא הצלחה מיוחדת עם בנות המין היפה וכאמור, גם לא אלכוהול חינם.

כשחזרתי לארץ, גידלתי זקן צרפתי, ובמשך כמה פורימים רצופים התחפשתי לעלי ג׳י. לא תאמינו כמה אמוציות זה הוציא מאנשים. זה לא שהשקעתי יותר מדי - כובע צמר, משקפי שמש מוגזמים, טרנינג צהוב, טבעות בלינג בלינג וערימת שרשראות זהב מפלסטיק. תקשיבו, אנשים עפו על זה! עשרות ביקשו להצטלם איתי, מאות צעקו באקסטזה ״עלי ג׳י!!!״ כאילו הייתי התשובה לשאלה האחרונה במי רוצה להיות מיליונר. ואז נמאס לי וגילחתי את הזקן. אבל אף אחד לא קרא לי ניקולס. לא חברים, לא משפחה ואפילו לא עובדים תאילנדים שחלפו על פני ברחוב. האגו שלי התרסק לאול-טיים-לואו והיה צריך בוסט, אז סגרתי עם אלה חופשה בתאילנד. כעובדת אלעל, אלה קיבלה כרטיסי טיסה ב-90% הנחה. גרוש ורבע. הקץ׳ היחיד הוא שאתה בסטנד-ביי ועולה אחרון למטוס, אבל הייתי רגוע כי מעולם לא קרה לנו שלא עלינו על טיסה, וטסנו המון באותה התקופה. הכי גרוע היינו מקבלים ג׳אמפ סיט, שזה המושבים של הדיילים. הזמנו מלון בקופיפי וההתרגשות שלי הייתה עצומה, לא רק בגלל שאני חוזר למדינה שבה אני מגה כוכב הוליוודי, אלא גם כי למרות שגרתי בבנגקוק חצי שנה, פספסתי את הטיול המתוכנן לקופיפי בגלל ארוע בטחוני.

מצטער, יש רק מקום אחד בטיסה אמר דייל הקרקע. מה עם ג׳אמפ סיט? מצטער, הכל מלא. אבל כל הסטנדביי האחרים עלו. נכון, הם היו בקדימות עליכם ונשאר מקום אחד אחרון, מה אתם מחליטים? לא האמנתי שזה קורה לי - שוב אני לא אזכה להגיע לקופיפי. מרוב תסכול אפילו לא חשבתי על הכסף של המלון וטיסות הפנים שהלכו לפח, רק רציתי לעזוב את שדה התעופה ולחזור הביתה.

שנייה רגע, מחפשים את המזוודות שלכם, כנראה העלו אותן בטעות. התסכול הפך לעצבים. אבל אתם לא אמורים להעלות כבודה של נוסעי סטנדביי עד שמקבלים אישור שהם עלו למטוס הטחתי בדייל האדיש. צודק, לכן אמרתי את המילה טעות אמר בקור רוח מתנשא ועילאי. שנינו ידענו שלפי חוקי התעופה, הם לא אמורים היו להטיס כבודה ללא הנוסע, כי ככה בדיוק פוצצו מחבלים לוביים את טיסת פאן-אם 103 באסון לוקרבי: הם שלחו את מזוודת הנפץ ולא עלו לטיסה, כי עם כל הכבוד לו זוכים שאהידים, הם העדיפו לדחות עד כמה שניתן את המפגש עם 72 בתולות וירטואליות.

חציתי את דלפקי הצ׳ק-אין היישר למשרד של הסופרווייזר. אני לא מבין אמרתי לו. איך מתנהגים ככה לעובדת אלעל צעקתי לו. ועוד למישהו שהיה מאבטח באלעל כל-כך הרבה שנים השווצתי לו. רגע, אשתך עובדת אלעל ואתה היית מאבטח? העיניים שלי נצנצו. כן! צרחתי בהתלהבות כאילו היה מחופש לעלי ג׳י. אני מבין אמר וכבר יכולתי להריח שוב את הקוקוסים והאננסים שחיכו לי. הוא הרים את מכשיר הקשר שהיה מונח על השולחן ונתן לצוות אישור להמריא עם המזוודות שלנו. וואטדהפאק?! העובדה שהייתי איש בטחון אלעל עבדה כחרב פיפיות והוא החליט שזה מספיק בטוח עבורו כדי לשלוח את המטוס לדרכו. הלכה החופשה ואיתה הלכו המזוודות. יצאתי מהמשרד, נתתי באלה מבט של כישלון ועזבנו את השדה, לא לפני שהחזרנו את כל האלכוהול, הבשמים והשוקולדים בדיוטי. חיפשתי למזער נזקים, אז בדרך הביתה התקשרתי לתחנת אלעל בבנגקוק כדי להודיע להם על המזוודות שלנו שצפויות להגיע ולבקש שידאגו לשלוח אותן חזרה לארץ בטיסה הקרובה. בצד השני ענה לי עובד תחנה בשם פאנג. זכרתי אותו! - הלו פאנג, האו אר יו? דיס איז ארז פרום יזראל, ריממבר מי? - אלז? - יס יס, יו ריממבר, סקיוריטי, ורי טול ווית׳ גלאסס... - נו, סולי, איי דונט נואו אלז. הוא עמד לנתק בחוסר סבלנות וניסיתי לחשוב איך עוד אני יכול להזכיר לו - יס, ווי וורק טוגדר אה פיו אירז אגו, טריי טו ריממבר...ורי טול, גלאסס, ניקולס קייג׳... - אההה! ניקולס!!! פרום ביטהון, יס יס, האו אר יו מיי פרנד?

נו, בכל זאת יצא לי מזה משהו.

#תאילנד #ניקולסקייג׳ #עליג׳י